הספה לא נכנסת בדלת: שלוש מדידות שלוקחות דקה, לפני שקונים

רוב האנשים מודדים את רוחב הדלת ומסיקים מסקנה. הדלת כמעט אף פעם אינה הבעיה. הבעיה היא מה שקורה רגע לפניה: מסדרון צר, פודסט מדרגות, או פנייה שאין בה מקום להסתובב.

הטעות הזו מתגלה תמיד באותו רגע גרוע, כששני אנשים מחזיקים ספה בחדר מדרגות ואין לאן להמשיך. וזה חבל, כי המדידה שמונעת אותה לוקחת דקה.

שלוש המדידות שבאמת משנות

עומק הספה. מהחזית עד הגב. זו המידה שצריכה לעבור בפתח כשמכניסים את הספה "עם האף קדימה", וזו המדידה שכולם עושים.

הצלע הקטנה שבין העומק לגובה. ספה נכנסת גם על הצד. ברגע שמטים אותה, מה שצריך לעבור בפתח הוא לא העומק אלא הקטנה מבין השתיים. זו הסיבה שספה עמוקה שנראית פסולה עוברת בלי בעיה: ספה בעומק 95 לא תיכנס לפתח של 80 כמו שהיא, אבל אם הגובה שלה 70 — מטים אותה על הצד, והגובה הוא שעובר.

האורך. הוא לא מעניין אף אחד עד שיש פנייה בדרך, ואז הוא החוסם היחיד. ספה באורך 2.20 עוברת בדלת של 0.80 בלי בעיה, ונתקעת במסדרון של 1.10 כי אין מספיק מקום להסתובב.

למה דווקא הפנייה

בפתח ישר, מלבן עובר אם הצלע הקטנה שלו קטנה מהרוחב. זה הכל, וזה למה הטיה מצילה כל כך הרבה ספות.

בפנייה החשבון אחר לגמרי: צריך שהספה תוכל להסתובב בין שני המסדרונות, וזה תלוי בשלושה דברים יחד — רוחב המסדרון, רוחב הפתח, ועובי הספה. ככל שהספה עבה יותר, כך האורך המקסימלי שמסתובב קטן יותר. זו הסיבה שספה דקה וארוכה מסתדרת במקומות שספה עבה וקצרה נתקעת בהם.

המחשבון

בנינו כלי שמקבל את שלוש מידות הספה, את רוחב הדלת, את רוחב המסדרון שמולה, והאם יש פנייה — ומריץ את שלושת המבחנים בנפרד.

והפלט הוא לא "כן" או "לא". הוא אומר איזה מבחן נכשל ובכמה סנטימטרים. "עובר בהטיה, חסרים 4 ס"מ בפנייה" זה משפט שאפשר לעשות איתו משהו. "לא נכנס" זה משפט שסוגר את הדלת בלי סיבה.